יוני 2014 עוגני הקיבוץ המתחדש- דילמות ואתגרים שעל הפרק פתיחה ומבוא- התכונות הנדרשות ממחפש האמת בתורות המזרח משול לא פעם השינוי הפנימי , שצריך האדם לעבור בדרכו אל האושר- או האמת של החיים, לצליחת הגדה האחת היא החיים המוכרים, אל הגדה שמנגד היא המקום בו החיים מתרחשים אבל אחרת. הנהר מסמל בעת ובעונה אחת גם את החיים השוצפים והקוצפים וגם הפרדה והתחדשות (כפי שאגב מסמל המקווה אצל היהודים, טקס ההטבלה אצל הנוצרים וכן הלאה). כאשר האדם מבקש לחולל שינוי בתוכו הוא נדרש לכמה מושכלות יסוד שאין בלתן. ראשית עליו לזכור שיש לו גוף. הוא איננו חי בדמיונו ובחלומותיו. בתוך גופו הוא חי ועם גוף זה עליו לבצע את השינוי. שנית הוא נדרש לכוח רצון והתמדה רציניים ומשמעותיים ביותר שכן החיים/ הנהר מלאים בהסחות דעת מכל הסוגים והמינים. הכוונה ליכולת להתנתק מהרגלים גרועים, התמכרויות, התעסקות בטפל וכן הלאה והתמקדות במטרות חיינו. שלישית, תכונות אופי בסיסיות כגון כנות, אמת, ניקיון כפיים ושכל ישר היינו היכולות להבחין בין טפל לבין עיקר ולדבוק בעיקר מתוך כנות פנימית וללא משוא פנים, הן הכרחיות. זוהי היכולת לנקוט בצעדים המעשיים המשרתים את מטרתו של האדם ולא לעסוק באשר איננו חיוני. רביעית, חיוני שהאדם יהיה מוכן ללמוד וללמוד היטב וממי שיודע, היינו ממי שכבר חצה את הנהר. העולם מלא מדריכים רוחניים שאין להם מושג על מה הם מדברים. שרלטנים הם לא תמיד רמאים, לפעמים הם מאמינים באמונה שלמה בדברים ובכל זאת יוותרו שרלטנים, שלא לאמר שיש כאלו שממש זוממים לנצל לרעה את מחפש הדרך. ולבסוף, התכונה החמישית חיונית, נדרשת אמונה שאכן זו הדרך ויש להתמיד בה, על אף שלעיתים העניין נראה חסר תוחלת והאדם אובד עצות וחסר אונים. ניתן לומר בוודאות שכאשר מחפש האמת זוכר כי הוא חי בגופו, כלומר מכיר ביכולותיו ובמגבלותיו, פועל בנחישות והתמדה, כשכל כוח רצונו מוקדש למטרתו והוא חותר אליה בכנות, בניקיון כפיים ותוך יכולת לפעול מתוך שכל ישר, תוך שהוא מכיר בכך שיש לו מה ללמוד, והוא מוכן ללמוד ממי שיודע במה המדובר והוא פועל כשמעל כל זאת ובבסיס כל זאת עומדת האמונה בדרך- הדרך תמצא והנהר יחצה. מה נמצא בצד השני של הנהר היא שאלה גדולה . התורות השונות (מזרחיות, יהדות ועוד) מלאות ברמזים לגבי זה, ולא בטוח, למען האמת שיש תשובה מילולית. ברור רק שמעבר לנהר יש איכות חיים פנימית/ נפשית/ רוחנית- שונה. האדם פחות שביר, פחות פגיע ללחצים חיצוניים, פחות לכוד במילכודי חייו- יותר שלו, יותר שלם עם עצמו ועם חייו. על כל פנים, ענייננו היום הוא בצליחת הנהר האלמנטרית שמחפש האמת, החותר לשינוי בחייו מחפש. ומה כל זה קשור לקיבוץ בכלל ולקיבוץ המתחדש בפרט. הקיבוץ המתחדש בראיית המשל על צליחת הנהר של מחפשי האמת הקיבוץ הוא ארגון, כלומר, אישיות משפטית מלאכותית. לכאורה אין לו "גוף" פיזי אך למעשה יש לו ועוד איך. "גופו" הבסיסי של הקיבוץ הוא תקנון הקיבוץ. על הבסיס הזה מורכב המבנה הארגוני של הקיבוץ, הרגלי הקיבוץ בקבלת החלטות, בהוצאת החלטות מהכוח אל הפועל, הכבוד שהתאים השונים שבגוף (קרי חברי הקיבוץ) רוחשים להחלטות שהתקבלו ונכונותם לפעול בהתאם להן. באופן טבעי יש תאים שהם ראש ותאים שהם רגליים, תאים שהם לב ותאים שהם ידיים וכן הלאה. כוח רצון והתמדה- תפקודו של גוף הקיבוץ מושפע באופן דרמטי מכך שהתאים השונים יכירו במשימותיהם ויהיו מוכנים למלא אותן. ודאי שאם הרגליים ירצו לשמש כראש והידיים כלב, והראש ימצא ברגליים גוף הקיבוץ בכללותו יתקשה בכלל לעשות משהו. תכונות כל גוף קיבוץ מגיע עם תכונות קיימות לגדה הנוכחית של הנהר ומידת יכולתו לדבוק בהחלטותיו, להשתמש בכוח רצונו כדי לקבל החלטות ולבצע אותן, שונה מאוד מגוף קיבוץ אחד למשנהו. ישנם, למשל, קיבוצים שבכל שנותיהם לא קיבלו ולו החלטה אסטרטגית משמעותית אחת וביצעו אותה, קיבוצים שאפילו המעבר ללינה המשפחתית בוצעה אצלם באופן סטיכי, בין אם בגלל מלחמת המפרץ הראשונה או שסתם ההורים לקחו את הילדים הביתה ודי. תכונותיו של גוף הקיבוץ, כפי שהן קיימות רלבנטיות גם לעניין הכנות, חיפוש האמת, משוא פנים והפעלת שכל ישר, והצורך להשתחרר מהרגלים גרועים וכן הלאה. בקיבוצים רבים תכונות אלו אינן שכיחות. מה שכן שכיח מאוד זו חשדנות, למשל. קיבוצים רבים מפרשים כל דבר באופן "פוליטי", שקועים מעל הראש בחשבונות עבר זה כלפי זה ובחיסול חשבונות אחד עם השני. עוד בעיה שכיחה היא היעדר הסכמה היכן הראש/ השכל או במילים אחרות מי מנהל את העסק הזה. ברור למשל שקיבוץ שכל דבר ולו הקטן ביותר בו מגיע לדיון באסיפה יש לו הרגל גרוע ביותר שבעצם לא מאפשר לו לעבוד/ לנהל/ להתקדם. כיצד יוכלו קיבוצים שכאלה לנהל את תהליך צליחת הנהר מבלי שהידיים יעסקו בהכשלת הראש והרגליים ישימו רגל זו לזו ולשאר. חשוב גם להכיר בכך שלקיבוצים תופעה ייחודית שאין לבני האדם והיא שיכול להיות מצב שחלק מהאברים והמטרות צלחו את הנהר ואז, יש ממש נטייה להזניח ולשכוח מאחור את אותם שטרם צלחו וזה יכול ליצור תופעות מאוד בעייתיות בהמשך. הנכונות ללמוד, להיעזר במי שיודע קיימת לכאורה בהרבה קיבוצים, אך בהתבוננות נוספת נגלה כי לא פעם המורה, המדריך, היועץ אין לו שום מושג על מה הוא מדבר ושום כיוון ממשי ומעשי להוביל אליו, אך בקיבוץ שבו ממילא אין כישורי קבלת החלטות , העניין מתקבל בברכה שכן התנהלות שכזו מאפשרת להמשיך ולחלום או , מה שיותר גרוע, משמש הדבר מכשיר בידי קבוצות כוחניות להמשיך ולשלוט במתרחש בקיבוץ, תוך תשלום מס שפתיים לנושא צליחת הנהר, היינו השינוי , מבלי להתכוון לכך באמת. ולבסוף, האמונה היא כה שבירה וכה חלשה אצל רבים, רבים מהקבוצים ומנהליהם ואנשי הציבור בתוכם. הם מפרשים שינוי ככישלון, או כנטישה של רעיון. הם מתקשים לפעול ללא בסיס, מה שקרוי "רציונלי" , קרי הוכחות כאילו אמפיריות- היינו שמישהו אחר יוכיח שהדבר אפשרי. במצב דברים בסיסי זה, קרי צבר עצום של אירגונים, שהם כולם בעלי מכנה משותף אך כה שונים זה מזה, קרה לקיבוצים מה שקורה לעיתים גם לציבור של אנשים. התחוללה תפנית, ברמה העמוקה ביותר ומרבית הקיבוצים, כל אחד במצבו, קפצו לנהר והחלו לצלוח אותו. או שלא. מה מבקשים הקיבוצים למצוא בגדה השנייה. ובכן, לא פעם הקיבוצים אף לא הגדירו זאת לעצמם. לא פעם, ההגדרות נוסחו במטרה לענות לכל גחמה של כל חבר עד שדוללו כל כך שלא ברור למה הכוונה. ובכל זאת ניתן לומר שהקיבוץ פועל לשינוי- קרי, נכנס למים, במטרה למצוא בצד השני של הגדה חיים לו ולחבריו אשר יוכלו להחזיק מעמד בפני לחצים חיצוניים (כלומר, איזה שהיא עצמאות כלכלית ליחידיו) ויהפכו את השותפות לנעימה יותר על בסיס וולונטרי וללא כפיה. על גדת הנהר, באופן מוכרז, נותרו כמעט אך ורק קיבוצים שבעים ועשירים שמלעיטים את נתיניהם בדיאטה של הפחדה, דיס אינפורמציה ושפיכת כספים רבים לכבות את אי- השקט המכרסם בתאים הפרטניים המבקשים אף הם לקפוץ למים. אנחנו לא עוסקים באלה. ירצו, יבקשו להיכנס לנהר, אפשר יהיה להדריך אותם בנפרד. ענייננו היום הוא בקיבוצים שנכנסו לנהר, והם תקועים בו ואינם מצליחים להתקדם ולהגיע לגדה הנגדית. הקפיצה למים לכשעצמה היא לעיתים אירוע טראומתי כל כך שהקיבוץ קופץ , נוחת במים ונשאר במקומו. לקיבוץ הזה יש התכווצות שרירים ברגליים (קרי ביכולת הובלה) ולזה פחד עמוק נטע בליבו (קרי נדמה לו שהוא מביא על הקיבוץ את סופו) וזה בכלל לא התכוון שהמים יהיו קרים וקופא במקום (קרי ההנהלה לא מעיזה לעמוד מול החברים ולהראות להם את הדרך) וכן הלאה וכן הלאה. ובכל זאת, למרות כל ההיסוסים וכל הדפקטים, המשותף לכל אותם קיבוצים הוא שהם קיבלו, לפחות ברמת השכל המשותף, החלטה מכרעת. שימו לבכם שגם אלו שעסוקים כרגע בלפקפק בצדקת המהלכים שנעשו, בעיקר טוענים לטובת עמידה במקום ,כנגד ההתקדמות ולא בעד החזרה לאחור. מצב דברים שכזה מחייב לבדוק מחדש את הנחות היסוד, את תוכנית העבודה, לתקן לעדכן ובעיקר, להיות בתנועה. כי לתנועה- מעשית ולא סרק, יש חשיבות עצומה- אתה נע= אתה חי. הקייזן כגורם מסייע לניהול השינוי המבני בקיבוץ הבה וננסה להיות קונקרטיים ביחס לכל מה שעסקנו עד כה. תורת הקייזן פותחת ושואלת איזה ערכים אנחנו משרתים במהלכים שאנחנו עושים. זו שאלה נפלאה לכל מי שנמצא טרוד מעל הראש בעשייה יום יומית שלא פעם הוא נגרר אליה מבלי לבחון לאן דרכו. תורת הקייזן, כפי שאנחנו תופשים אותה מבקשת לטפל בדיוק במצבים הללו, של ארגונים שיש לעדכן/ לארגן/ לשפר את תפקוד איבריהם השונים במטרה, מבחינתנו ביום העיון הזה ובמוצר שאנו מבקשים להציג לכם, לצלוח את הנהר. בקייזן יכולה אגב, להיות תועלת רבה מאחד גם לקיבוצים שיצאו את הנהר בגדה הנגדית , אבל אלו הם לא על סדר יומנו כיום. ניגש להראות מעט קונקרטיזציה של הדברים שהוצאנו עד כאן. השינוי המבני בקיבוץ המתחדש נשען על חמש רגליים מרכזיות: שינוי אורחות חיים, שיוך דירות, צמיחה דמוגרפית, שיוך נכסים יצרניים והסדרת והתאמת המבנה הארגוני כך שיאפשר קבלת החלטות והוצאתן מהכוח אל הפועל. כל אחד מחמשת המרכיבים הללו נשען לכשעצמו על יסודות של תורה ברורה ומוכרת. גישת הקייזן גורסת, להבנתנו, כי יש בראש ובראשונה לאבחן את מצבו של הקיבוץ, בתוך הנהר , קרי השינוי ולשם כך לבחון שני מצבים עיקריים: 1) האם חמשת המרכיבים הללו הוגדרו על ידיה קיבוץ עת יצא לדרך בצורה נכונה וברורה, מה נעשה לגביהם עד כה ומה נותר לעשות. 2) מה מצב הקשרים בין חמשת המרכיבים הנ"ל והאם הם משרתים זה את זה או שמא נוצרו חסמים ביניהם ואולי אף נתקים ומה נדרש כדי להשיב אותם לתפקוד הרמוני. כעת, במעין סיכום ביניים, ולצרכי המחשה בלבד, ננסה לתת כמה דוגמאות- ממש על קצה המזלג. דוגמא ראשונה- אופן ההגדרה של שיוך הדירות לחברים ישנם קיבוצים שנמנעים מלקבל החלטה על שיוך דירות לחברים ותחת זאת מגדירים איזו הגדרה מעורפלת בדבר החזר/ תשלום שווי הדירה ליורשים או זכות לגור בדירה ליורשים וכו`. באופן הברור ביותר, המרבית המכרעת של הקיבוצים שכך הגדירו/ או דומה לכך את "שיוך הדירות" אצלם לא הצליחו להתקדם אפילו לקבלת החלטה מפורטת בעניין ובוודאי שלא התקרבו אפילו ליישום הדבר. זאת בשונה מקיבוצים שההחלטה שקיבלו אודות שיוך הדירות במובן של העברת הדירה לחבר היא ברורה וככזו מאפשרת לחברים להנות מרכושם (הם ויורשיהם) גם לעת אי וודאות כה קשה וחמורה מבחינת התנאים החיצוניים. אותם קיבוצים עם החלטות אודות שיוך דירות ללא שיוך דירות ,לרוב גם נמצאים בנתק די משמעותי בין מרכיבי ההחלטות, שכן עולמה של החלטה על שיוך ללא שיוך טורפת את הקלפים, של הקשר בין שאר ההחלטות. למשל אם אין שיוך דירות, על מה נבסס קליטה . החלטה מסוג זה לא מאפשרת חשיבה כוללת והגיונית ומטרפדת כל ניסיון להתקדם כי יש כאן דיסהרמוניה קשה ביותר ושלעיתים תכופות כלל לא מובנת לחברים ולמקבלי ההחלטות. ולכן נדרשת הכרה בכך שחייבים מודל מתפקד, מובן ופשוט ויש לתקן. דוגמא שנייה- ההרחבה הקהילתית והקיבוץ המתחדש תופעה נוספת, היא התופעה של תקיעותם של קיבוצים שהחליטו על הקמת הרחבה קהילתית אף יישמו החלטה זו. לרוב קיבוצים אלה הם הדוגמא המיטבית לחציית הנהר על ידי איבר אחד (צמיחה דמוגרפית) והותרת שאר האיברים במים, ולעיתים אף מהצד השני של הגדה (קרי קיבוץ שיתופי עם הרחבה קהילתית). כאן, הקיבוץ עומד בפני שאלה קיומית של ממש- האם ברצונו להמשיך או לחדול מלהיות קיבוץ. הרחבה קהילתית תחדול את הקיבוץ לאורך זמן (ולא שיוך דירות לחברים כפי שמנסה התנועה הקיבוצית לטעון) אלא אם חבריה, או לפחות רובם יצטרפו לקיבוץ כחברים ורק לשם כך, נדרש שינוי והשלמה של מהלכי השינוי, כמו גם סוג של פתיחות שיש לחפש אותה. דוגמא שלישית – שיוך הנכסים והתיאגוד הסגור יש קיבוצים שהתחילו את השינוי מכך שהם קבעו שכל הרכוש שצבר הקיבוץ יוותר שלהם בלבד, והנקלטים לא יקחו בו חלק. קיבוצים שכאלה הקימו תאגידים סגורים, ללא אפשרות להצטרף, או הצטרפות בתנאים קשים ומכבידים, והנציחו זכויות וותק לנקודת זמן מסוימת. קיבוצים שכאלה מוציאים שם רע למושג "חבר בעצמאות כלכלית" שכן ואכן שם הוא חבר "סוג ב`". כאן מתחייב בירור ושינוי נקודת שיווי המשקל ממקום שבו הקיבוץ הוא "רק שלי" למקום שמאפשר שותפות, חלוקה. דוגמא רביעית – צמיחה דמוגרפית מכנית יש קיבוצים שמפילים על הצמיחה הדמוגרפית את הפתרון לכל בעיותיהם אך לא מוכנים לתת דבר בתמורה. זה המצב בקיבוץ בו מחד מטילים על הנקלטים דמי כניסה כבדים מאוד כדי לטפל בבעיית הדירות הישנות של החברים הוותיקים, הנקלטים הם אמנם בני משק אבל מכיוון שהם הפתרון הכלכלי הם לא מקבלים הנחות, ובנוסף- הם נקלטים לחברות "מלאה" ולכן עליהם לשלם שיעורי מס בלתי סבירים בעליל, ובפרט שמחברים לזה את עלות המשכנתא בנוסף. כאן מתחייב תיקון עמוק של תודעה ואח"כ של מעשה. אם חברי הקיבוץ הוותיקים לא יכירו בכך שלחלק מהמחדלים שלהם, לאורך שנים, אין תרופה וצריך לקבל את המציאות כפי שהיא- דבר לא ישתנה. כשהם יבינו זאת, יראו בשיוך הדירה מענה כלכלי משמעותי, יוכלו לקלוט מבלי לבוא חשבון כה קשה עם ילדיהם. דוגמא חמישית- שינוי מבני ללא טיפול במבנה הארגוני ישנם קיבוצים רבים מאוד שהמערכת החברתית/ קהילתית שלהם מנוהלת למעשה על ידי האסיפה. לא פעם אלו קיבוצים שעשו תיאגוד והרחיקו את החברים באופן מוגזם מההיבטים העיסקיים אבל בסוגיות חברתיות- גם של שינוי מבני- כולם מבינים. בקיבוצים כאלה הוויכוחים הם אין סופיים, ורובם סרק גמור. והם, החברים, חייבים לקבל הכרעה קשה מאוד והיא שעליהם לוותר על מרכיב משמעותי מכוחם להשפיע ולהסמיך את ההנהלה , מועצה, מישהו- לקבל החלטות מעשיות לקדם הדברים סיכום- אי אפשר לטבול באותו הנהר פעמיים צריך לזכור, לסיכום, כי אותן תורות מזרחיות גם הבחינו זה מכבר שלא ניתן לטבול באותו נהר פעמיים והאנלוגיה היא שאלו מהקיבוצים (הרבים) התקועים עדיין בנהר, זהו כבר לא אותו נהר אליו הם נכנסו אתמול, ולא אותו נהר שיגיע מחר. וצריך לפעול, כדי להתקדם ויפה שעה אחת קודם, על בסיס הנתונים הקיימים היום. בכך עוסק הקייזן- התאמת הנתונים למטרות והצגת הכלים המתאימים ביותר להתקדם בעזרתם בצעדים מדודים ושיטתיים, צעד אחר צעד ברצף ועד שנגיע לגדה שכנגד.