מועד גיבוש זכות הקניין של חבר קיבוץ בדירת מגוריו והשפעתה על זכויות יורשים וחברים חדשים
בעקבות פסק הדין ה"פ (עפ`) 12 02 25064 אופיר גור נ` קיבוץ בית קשת
מאת
צפריר בן אור, עו"ד • אלה לאופר, עו"ד
מקרקעין יא/4 (יולי 2012)
- מבוא
בתקופה האחרונה אנו עדים לתביעות רבות שעניינן שאלת הזכות של יורשים של חברי קיבוץ בדירת המגורים של המוריש, כאשר הליך שיוך הדירות בקיבוץ בו התגורר המוריש טרם הסתיים. ענייננו בשאלה: מהו המועד בו מתגבשת זכותם של החברים/היורשים בדירת המגורים הספציפית המיועדת להם לעת שיוך.
אין ספק כי חברי קיבוץ אשר אימץ את החלטה 751. של מועצת מקרקעי ישראל, עליה יורחב להלן, יהיו בעלי זכות קניינית בנכס מיד עם חתימתם על הסכם חכירה אישי מול המינהל. עם זאת, עולה השאלה האם אימוץ החלטה 751 מעניק לחבר הקיבוץ זכות כלשהי בדירת מגוריו, טרם התגבש הליך שיוך הדירות באופן סופי.
מאמר זה נכתב בעקבות פרשת אופיר גור המהווה חוליה נוספת בשרשרת פסיקות שניתנו לאחרונה ולפיהן, ליורש של מנוח הזכאי לשיוך דירתו בקיבוץ בו אומצה החלטה 751, אין זכות בדירה לאחר פטירת המנוח מכוח אימוצה גרידא של החלטה זו על ידי אסיפת הקיבוץ .
סוגיה זו זוכה לחשיבות מוגברת נוכח הימשכותם של תהליכי שיוך הדירות בקיבוצים על פני שנים רבות. בחלק מהקיבוצים, נמנעו מלקדם את הליך שיוך הדירות לכדי תהליך מובנה וברור באופן מכוון, מבלי שנתנו את הדעת להשלכות של סחבת זו על זכויותיהם של חברי הקיבוץ הקשישים ויורשיהם. דוגמה מובהקת להשלכות המיידיות להימשכותם של הליכים אלו ניתן לראות בפרשת אופיר גור. שם החליט קיבוץ בית קשת על מהלך של שיוך דירות המגורים לחברים כבר בשנת 2004, אולם עקב העובדה שהליך זה לא הבשיל לתהליך מובנה וברור עד מתן פסק הדין, בנו של החבר שנפטר בשנת 2011, שהוא יורשו היחידי, נותר ללא כל זכות (לעת עתה) בדירת מגוריו של אביו המנוח על אף זכאותו הבלתי מסויגת להיות חלק מהליך שיוך הדירות בקיבוץ.
- ההליכים המשפטיים
אופיר גור (להלן: "העותר") הגיש בקשה על דרך של המרצת פתיחה למתן צו מניעה זמני שיאסור על פינויו מהדירה (דירת אביו), וזאת עקב הודעת פינוי ששלח לו הקיבוץ במסגרתה נקבע מועד לפינוי דירת המגורים. הודעה זו נשלחה לאחר שניסיון פינוי הדירה הקודם כשל בשל סירובו להיענות לה. כמו כן הבקשה לצו המניעה כללה איסור על פינוי בכוח של המיטלטלין של אביו המנוח מהדירה ומסירת החזקה בדירה לאדם אחר זולתו.
במסגרת התביעה העיקרית הוגשה בקשה למתן צו הצהרתי בדבר זכותו כחליף ו/או יורש ו/או כבן קיבוץ ובנו של חבר קיבוץ, לקבל מהקיבוץ הפניה למינהל מקרקעי ישראל לצורך רישום זכויותיו כחוכר בדירת המנוח, קרי הצהרה שבבוא העת לכשיתאפשר הדבר מבחינה תכנונית, יהא העותר בלבד, זכאי לקבל הפניה לחתימת חוזה ביחס לדירת המנוח, וכן הוא דורש כי בית המשפט ייתן צו עשה, המורה לקיבוץ למסור את החזקה בדירה לידיו ולא להקצות או למסור אותה לחבר קיבוץ אחר.
- עובדות המקרה
העותר הינו בנו היחיד והיורש כדין של אביו המנוח, אבישי גור ז"ל, המתגורר בקיבוץ כבר רשות (שוכר) בדירה אחרת. לאחר מותו של אביו תפס העותר את החזקה בדירת אביו, המתוארת על ידו כיצירת אומנות שהושקעו כספים רבים בשיפוצה. לטענתו הוא פעל בהתאם לצוואת אביו בה הוריש לו את כל רכושו לרבות דירת מגוריו, כאשר עובר לפטירתו היה אביו חבר קיבוץ הזכאי לשיוך דירתו בהתאם להחלטת הקיבוץ.
- טענות הצדדים
טענתו העיקרית של אופיר גור הינה כי הקיבוץ אימץ את החלטה 751 והחליט על מתן זכויות לחברי הקיבוץ בדירות המגורים שהועמדו לרשותם ולשימושם. מכוח אימוץ החלטה זו על ידי האסיפה הכללית מי שהיה חבר הקיבוץ במועד הקובע, היינו במועד בו נתקבלה החלטת שיוך דירות המגורים, זכאי שזכויותיו בדירת מגוריו ישויכו לו, ומכוח היותו היורש היחיד של אביו המנוח, אשר אין חולק כי היה חבר קיבוץ במועד הקובע, עומדת לו הזכות להיכנס בנעליו ולקבל לידיו כבר עתה את הרשות לקבלת החזקה בדירה, וזאת אף שטרם הושלם הליך שיוך הדירות בקיבוץ.
מנגד, לשיטת הקיבוץ אין לחברי הקיבוץ, וביניהם המנוח, זכות כלשהי בדירות המגורים, למעט הרשאה לשימוש אישי למטרות מגורים בלבד, שאינה ניתנת להורשה. זכות זו מסתיימת עם סיום השימוש בדירה. כמו כן החלטת השיוך שנתקבלה בקיבוץ, והחלטות ביניים נועדו לקדם את הליך השיוך ולהסדיר את תקופת הביניים עד להשלמת רישום הדירות על שם החברים, אך אין בהן כדי להקנות להם ו/או ליורשיהם זכויות בפועל.
הקיבוץ טוען כי הליך השיוך טרם הסתיים ונותרו עוד שורה של תנאים שטרם התקיימו להשלמתו, לרבות השגת אישור רשם האגודות השיתופיות. להערכתו הליך שיוך דירות המגורים צפוי להימשך תקופה נוספת של שנתיים עד שלוש שנים. ומכאן, טענת הקיבוץ שזכויותיו של העותר כיורש המנוח, תיווצרנה רק במועד שבו יתבצע הליך שיוך הדירות בפועל, וזאת בכפוף ובהתאם לתנאים ולקריטריונים שייקבע הקיבוץ ולפיהם. ויובהר, כי הזכויות שיעמדו בעתיד לאופיר גור הינן זכויות שטיבן טרם נתברר, כאשר קיימות מספר חלופות למהות הזכות שתעמוד בידו, כגון: קבלת פידיון שווי ערך הדירה, הקצאת מגרש חלופי, הקצאת המגרש של אביו המנוח, או מימוש זכות זו בכל דרך אחרת, כפי שיוחלט באסיפת הקיבוץ.
הקיבוץ טוען כי בשנת 2004 נתקבלה החלטה לעניין היום הקובע לשיוך הדירות, ובה סוייגו זכויות החברים ויורשיהם לתקופה שעד לגמר ההליך. בהחלטה נקבע כי חבר קיבוץ שהלך לעולמו לאחר המועד הקובע וטרם חתימה על הסכם חכירה, תהא זכאותו לרישום הדירה על שמו שמורה ליורשיו, ובלבד שמימושה לא יהא לפני מועד השלמת הליך השיוך, וכי בתקופה זו ועד להשלמתו יחולו הכללים שנהגו בקיבוץ טרם החלטה על המועד הקובע, ובכלל זה פינוי הדירה עקב הפטירה.
- פרשת רותם מועד התגבשות הזכות בדירת המגורים
5.1 הרקע
כשם שיתואר להלן בהרחבה הן הקיבוץ והן העותר הציגו את פרשת רותם לשם ביסוס טענותיהם, כאשר בפסק הדין בפרשת אופיר גור מסתמכת השופטת שאדן נאשף אבו אחמד על פרשת רותם לביסוס פסיקתה.
בפרשת רותם נקבעה ההלכה בסוגיה: האם אימוץ החלטה 751 על ידי אסיפת הקיבוץ יוצר לחבר זכות בדירת המגורים בקיבוצים בהם לא קודם הליך שיוך הדירות לידי החלטה מפורטת וברורה באשר לאופן השיוך, וכאשר לא תוקן תקנון הקיבוץ באופן שבו הוא מתיר את המצב, שרק לחברים שמורה האפשרות להיות בעלי הזכות הקניינית בדירות מגוריהם.
בפרשת רותם תבעה בתה של חברת קיבוץ שדות ים שנפטרה בעודה זכאית לשיוך דירתה בקיבוץ וטרם הבשיל הליך השיוך, כי החזקה בדירה תימסר לה וכי הדירה לא תשוב לחזקת הקיבוץ. בית המשפט העליון קבע, בפסק דין שנכתב על ידי כבוד השופט רובינשטיין, כי ליורש אין כל זכות קניינית בדירת המנוח עת התקבלה החלטה לאימוץ החלטה 751 בלבד. בהתאם לפרשה זו קיומה של הזכות תלויה בתקנון הקיבוץ התקף וכן בבדיקת לשון החלטת השיוך.
5.2 הנסיבות שהביאו לפרשת רותם
הנסיבות שהביאו לקביעה זו הינן כדלקמן: התקנון המדובר בעניין קיבוץ שדות ים היה תקנון מצוי של קיבוץ שיתופי ובו סעיף הקובע כי הקיבוץ הינו הבעלים של הנכסים בתחומו, ולחברים נתונה אך זכות השימוש בהם. כך שבכל עת שפסק השימוש בנכסים חוזרת החזקה בהם לקיבוץ. בית המשפט העליון קבע כי העובדה שקיבוץ שדות ים לא תיקן את תקנונו ולא עיגן את אפשרות החברים להיות הבעלים של דירות בפועל, מעידה על כך כי מדובר בקיבוץ שיתופי ולא בקיבוץ מתחדש, בו מוקטנת מידת השיתוף בנכסים והעברתם לתושבי הקיבוץ ולכן טרם התגבשה לחבר הזכות בדירת מגוריו.
כמו כן, לשיטת בית המשפט בחינת לשון החלטת השיוך (היא אימוצה של החלטה 751) בפרשת רותם מלמדת, כי מדובר בהצהרת כוונות מותנית גרידא, כאשר רק אישור הסדר מפורט לשיוך הדירות באסיפת הקיבוץ יביא להליך שיוך בפועל וליצירת זכות לחבר בדירת המגורים.
5.3 מועד התגבשות הזכות
משמעות הדברים בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת רותם הינה כי אימוץ החלטה 751 לכשעצמה אינה מקנה זכות קניינית בדירת המגורים לחברים, אלא מדובר במתווה בלבד לעריכת שינויים במבנה הארגוני ובהקצאת הקרקע בקיבוצים.
בפועל ההחלטה בדבר אימוץ החלטה 751 ואימוץ "היום הקובע" מגבשת את רשימת חברי הקיבוץ הזכאים להיכלל בהליך שיוך הדירות בקיבוץ. בהתאם לפרשת רותם הזכות המוקנית ביום הקובע הינה זכות עתידית שטרם התגבשה ואשר יכולה ללבוש צורות שונות דוגמת שיוך בעין, שיוך דירה חלופית, פדיון מחיר הדירה על ידי הקיבוץ ליורשים או כל צורת שיוך אחרת.
הזכות הקונקרטית תגובש רק לאחר שיוחלט על מנגנון מפורט באשר לאופן ביצוע שיוך הדירות (שיוך בעין, פדיון, שיוך דירה חלופית וכיוב`) ולאחר שהנושא יוסדר בתקנון הקיבוץ, תתגבש לחבר הזכות שהיא כאמור לאו דווקא זכות לשיוך הדירה בעין.
5.4 התייחסות הצדדים לפרשת רותם וההבחנה בין "שיוך חוזי" לבין "שיוך פנימי"
הן הקיבוץ והן אופיר גור מציינים את פרשת רותם לביסוס טענותיהם. לטענת אופיר גור פרשת רותם חלה באשר לנסיבות הספציפיות לאורן נפסקה, ואינה חלה במקרה זה. לשיטתו קיימים הבדלים בין המקרה דנן לפרשת רותם במנגנון השיוך. בעוד שבפרשת רותם דובר על שיוך קנייני בקיבוץ בית קשת במקרה דנן מדובר על "ייחוד חוזי".
5.4.1 מודל השיוך הפנימי ("ייחוד חוזי")
כיום לא מצוי הסדר מוסכם ובר מימוש בין הקיבוצים, חברי הקיבוצים ומינהל מקרקעי ישראל באשר לרישום זכויות החברים בדירות המגורים. עקב מצב זה התפתחו מודלים שונים לשיוך דירות. מפסק הדין ניתן ללמוד כי קיבוץ בית קשת אימץ לעצמו מודל שיוך דירות המכונה בפסק הדין "ייחוד חוזי". מדובר במנגנון שיוך כללי מאוד ולא אחיד לפיו, הקיבוץ עצמו "מחכיר" לחבריו את דירות מגוריהם ללא כל רישום הזכויות במינהל ותוך קביעה כי לעת זאת לא יועברו מלוא הזכויות במגרש המגורים ובדירה שעליו לחברים, וממילא לא יתבצע רישום של דירות המגורים על שם החברים במינהל. לכן מדובר במודל שמתבסס על מהלך "פנימי" בלבד בין הקיבוץ לבין חבריו.
5.4.2 מודל השיוך החוזי
מודל זה מובחן לחלוטין ממודל, הקרוי "שיוך חוזי", שהוא מודל הסדרי הביניים הרווח כיום, המציע הסדר של השלמת מכלול מהלכי העברת הזכויות (בלתי הפיכים במהותם ובהגדרתם) מהקיבוץ לחברים, שתכליתם העברת הזכויות בדירה מהקיבוץ לחבר, ללא תלות בקיומו של הסדר מול המינהל, הנעשים יחד עם זאת, בהתאם לכלליו לעניין שיוך הדירות. בהתאם להסדר חותמים החברים על הסכם העברת זכויות אישי עם הקיבוץ, היוצר התחייבות לעשות עסקה במקרקעין בין החבר לקיבוץ. מכוח ההסכם נמסר דיווח לרשות המיסים על ביצוע עסקה במקרקעין. עם השלמת מהלך "השיוך החוזי" היינו, העברת הזכויות מהקיבוץ לחבר, נוצרת לחבר זכות שמהותה הינה זכות מעין קניינית במקרקעין. שטרם הושלמו לגביה מלוא המהלכים בשל אילוצים חיצוניים אובייקטיבים. זכות זו כוחה יפה למשך תקופת ההמתנה עד ליצירתו של הסדר מתפקד ובר מימוש שיאפשר את הפניית החברים לחתימה על הסכם חכירה מול המינהל.
5.4.3 רכיב הזמן
הבדל נוסף המבחין לשיטת אופיר גור את תביעתו מפרשת רותם הינו משך הזמן שחלף בין החלטת השיוך והגדרת המועד הקובע. שכן בעוד שבפרשת רותם הוגשה העתירה המקורית כשלוש שנים בלבד לאחר ההחלטה על היום הקובע, הוגשה עתירתו של אופיר גור למעלה משבע שנים לאחר היום הקובע.
5.4.4 טענות הקיבוץ
מנגד, הקיבוץ טוען כי יש להחיל את פרשת רותם בשל הדמיון הרב העובדתי והמשפטי בין שני המקרים, שבשניהם טרם הסתיים הליך שיוך הדירות. כמו כן לשיטת הקיבוץ הדמיון בין המקרים מתבטא, בין היתר, בהוראות דומות בתקנון אשר הינו תקנון של קיבוץ שיתופי שאינו מאפשר העברת הזכות בדירות לחברים, וכן בהחלטת השיוך לחבר (החלטה בדבר שיוך דירות והגדרת היום הקובע לפיה, עד תום הליך שיוך הדירות לא משתנה המצב הקיים לפיו שמורה זכות הבעלות והחזקה בדירות לקיבוץ). בנוסף טוען הקיבוץ כי נוסח ההחלטה, לפיה יאמץ מודל של ייחוד חוזי במקום שיוך קנייני, אינו בא לשנות מההוראות החלות על התקופה טרם הסתיים הליך שיוך הדירות.
- פסק הדין
השופטת שאדן נאשף אבו אחמד קבעה כי דירות המגורים בקיבוץ הן רכושו הבלעדי כאשר לחברים מוקנות זכות שימוש בהן לצרכי מגורים בלבד, וכשהחבר מפסיק להתגורר בדירת המגורים שהקצה לו הקיבוץ, פוקעת באופן אוטומטי רשות השימוש שהעניק לו הקיבוץ והחזקה בדירה חוזרת לרשות הקיבוץ או מועברת למי שיחפוץ בכך.
השופטת אינה סבורה כי יש בעובדות מקרה פרשת אופיר גור כדי להחריגן מן המקרים שנדונו עד כה בפסיקה, בהם עתר יורש של חבר קיבוץ שהיה בעל זכות לשיוך הדירות, מכוח היותו חבר קיבוץ ביום הקובע, לקבלת זכויות בעין בדירה בה התגורר המוריש בחייו מכוח החלטת הקיבוץ בדבר שיוך דירות, וזאת טרם הושלם הליך השיוך. היות שבית המשפט קבע בפרשת רותם כי כל עוד לא הסתיים הליך השיוך של הדירות לא עומדות לחברים זכויות קנייניות בדירה, אינן רלוונטיות להבחנה שבין מודל השיוך החוזי למודל הייחוד החוזי. היינו, ליורשים לא מוענקות זכויות קנייניות בדירה וכל שיש בידיהם הינה זכות עתידית לקבלת זכויות, שכאמור מהותן טרם נתבררה.
היות שטרם הושלם הליך שיוך הדירות ואף אחת מן הדירות בקיבוץ לא נרשמה על שם חבר כלשהו, איש מן החברים טרם הופנה לוועדת השיוך של הקיבוץ לשם רישום הייחוד החוזי על שמו. במצב נתון זה, וכן בשים לב לשינויים המתחייבים מהפיכת השיוך מקנייני למודל של ייחוד חוזי, וכל עוד לא הסתיים ההליך ברישום, הרי שהתקנון וההחלטות שניתנו מכוחו הינם חלק מתנאי ההתחייבות לעשות עסקה במקרקעין בלבד. משמע, בטרם הבשיל הליך השיוך, נותרה בידי הקיבוץ האפשרות שלא ליתן ליורשים אשר אין להם עוד זכות של ממש בדירה, דווקא את אותה דירה ספציפית, וניתן לאפשר במקום זאת מסירת תמורתה. לכן לאופיר גור כיורשו של המנוח, לא קמה כל זכות בדירת המגורים הספציפית לאחר פטירתו של אביו, מאחר שממועד זה פקעו הזכויות לשימוש בדירה שהוענקו למנוח בחייו.
על אף שהשופטת דחתה את העתירה בעניין אופיר גור היא קובעת כי בידיו לתקוף את החלטות הקיבוץ עצמן, בהליך המתאים ולא באמצעות הליך של בקשה לסעד זמני.
- הקשיים העולים מיישום פרשת רותם החשש מנישול הנפטרים ויורשיהם מדירותיהם
7.1 המושג שיוך דירות
מפרשת אופיר גור עולה כי קיבוצים שונים כמו קיבוץ בית קשת וקיבוץ שדות ים הרחיבו ובכך דיללו את המושג "שיוך דירות" עד כדי כך, שהוא כולל כמעט כל דבר, ובכך מרוקנים אותו מתוכנו המהותי. הלכה למעשה, קיבוצים אלו נסוגים מהמחויבות לשיוך דירה לחברים ומציעים תחליפים, כנראה תיאורטיים ופחותי ערך. זאת ועוד, פועל יוצא מההרחבה ומטשטוש התחומים שנוצר הינו, שלא רק שהמחויבות לשיוך דירת המגורים של החבר הפכה להיות מחויבות על תנאי, אלא למעשה נוצרה אמירה על גבול הסתמי וללא לוח זמנים או תוכנית עבודה ליישומה ומימושה.
עיננו הרואות, כי המושג "שיוך דירות" הפך בקיבוצים אלו למושג נזיל, כללי וסתמי על אף שמטרתו הייתה לדאוג לותיקי הקיבוץ, תוך יצירת ודאות כלכלית, לעתידם ולעתיד ילדיהם על ידי שיוך דירת המגורים. אנו חוזים בתהליך רגרסיבי ובמהלכו נסוגים אט אט חלק מהקיבוצים מהתחייבותם לשיוך דירת המגורים לחברים, בין דרך מתן זכויות כלשהן כתחליף לזכות לשיוך הדירה ובין דרך עצירת ההליך. מצב דברים זה הולך והופך באותם קיבוצים לתופעה בעייתית ממש, הגורמת למבוכה ובלבול ושלא לומר לקיפוח ולפגיעה של ממש בחברי הקיבוץ באשר לזכויות המגיעות להם כחלק מהליך זה.
7.2 הימשכות הליכי השיוך
נקודה מהותית נוספת עליה יש לתת את הדעת והעולה מפרשת אופיר גור הינה הימשכות הליכי השיוך בחלק מהקיבוצים. מדובר במצב בו הליכי שיוך הדירות בחלק מהקיבוצים מתמשכים כבר שנים רבות מבלי שנוצרה התחייבות ארגונית אמיתית וברורה באשר לאופן ומשך התקדמותם ומימושם.
חוסר הבהירות ואי הוודאות לאחר שרק נתקבלה ההחלטה בדבר שיוך הדירות, כשם שהיה בפרשת רותם, בה בעת שפנתה התובעת לבית המשפט המחוזי הייתה ההחלטה על שיוך הדירות לחברי הקיבוץ בשדות ים בת כ 4 שנים, אינו כדין מצב זהה לאחר חלוף כשבע שנים מעת שהתקבלה ההחלטה כנסיבות פרשת אופיר גור. שכן, השכל הישר והגיונם של דברים מחייב כי בחלוף שבע שנים שומה על הקיבוץ כי תהא בידו תוכנית ברורה כיצד לבצע את הליך שיוך הדירות. במצב דברים זה, בו עסקינן בהתחייבות שלא נקבע מועד לקיימה, נראה שניתן להקיש מסעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 הקובע כי "חיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה, במועד שעליו הודיע הנושה לחייב זמן סביר מראש". הדעת נותנת ששבע שנים ללא קיום התחייבות חורגת ממתחם הסבירות בעניין זה.
לאחר כשבע שנים, כאשר מחד הקיבוץ לא עושה דבר לקידום תוכנית שיוך הדירות לחבריו הוותיקים ומאידך, מאפשר את חיזוק זכויות החברים החיים בדירותיהם לרבות בדירות החברים הוותיקים, הנפטרים לבית עולמם, הניתנות לחברים החיים (ולא ליורשיהם) של החברים הוותיקים שנפטרו, עולה וגובר החשש להדרת זכויות הוותיקים ויורשיהם לשיוך דירות. חשש זה מתגבר בקיבוצים בהם קיים מחסור בדירות מגורים לשיוך ביחס לכמות החברים.
כך דירות של חברים שהלכו לעולמם, הופכות לדירות קבע של חברים צעירים יותר, שבידם להרוס או לשפץ ולשדרג את דירות המגורים בסכומים משמעותיים ביותר. כל זאת בעת שטרם הוחלט לכאורה מהו מודל השיוך בקיבוץ. בכל מקרה במצב דברים שכזה גם אם יוחלט על מודל חלוקה בעין של דירות המגורים, עלול להיווצר מצב בו לא תהיה ליורשים דירה והם ייאלצו להסתפק בתחליף שונה, שכנראה לא יהיה שווה ערך.
תמיכה לדברינו ניתן למצוא בדברי כבוד השופט רובינשטיין בפרשת רותם:
"עיננו הרואות בכל אלה, כי עסקינן בתהליך, שעם כל המובהקות שבכיוון אליו הוא הולך, טרם הבשיל לתוצאה משפטית אופרטיבית והדעת נותנת כי תבוא השעה לתוצאה כזו."
לצערנו, בפרשת אופיר גור לא ניתן כל משקל לזמן הרב שחלף בין ההחלטה על אימוץ החלטה 751 לשלב בו נולדה התביעה, זמן שעלול להביא לפגיעה בזכויותיהם של היורשים.
לאור המצב המשפטי עלולה להיווצר פרקטיקה שיש בה להביא לנישול והדרת הנפטרים ויורשיהם מזכויותיהם לשיוך דירותיהם. בתי המשפט מאפשרים לקיבוצים להמשיך בפרקטיקה בה הליך השיוך נמשך לאורך שנים, תוך שהם חדלים מלקדמו ויש מקום לטעון כי על בתי המשפט לצוות על הקיבוץ להציג תוכנית עבודה, לוחות זמנים סבירים וקבלת החלטות וביצוען, כדי להגן על בעלי הזכויות (חברים ויורשיהם) .
- אופן קבלת ההחלטות בקיבוץ
כתוצאה מהסחבת בסיום הליך השיוך ובשל שינויים דמוגרפיים הנערכים בקיבוצים רבים הכוללים קבלת בנים ואוכלוסיות חדשות לחברות משתנה הרכב החברים של הקיבוץ שקיבל החלטה עקרונית בנושא השיוך. כיום ישנו באסיפות הכלליות בקיבוץ מספר גדול יותר של אצבעות חברים שהתקבלו לחברות, חברים חדשים שהתקבלו לחברות לאחר היום הקובע, כשבפועל לאצבעות אלה יש כיום את הכוח לקבל החלטות בנושאי השיוך בקיבוץ. לא סוד הוא כי בחלק מהקיבוצים לחברים צעירים אינטרס מנוגד לאינטרס של היורשים, וזאת כשאין לנפטרים אפשרות להגן על האינטרסים והזכויות שלהם (למול האינטרס ההפוך), שכן יורש שאינו חבר קיבוץ אינו רשאי להצביע באסיפות.
מצב דברים זה בו הייצוג באסיפה הכללית של החברים הוותיקים פוחת מביא למצב בו אין היורשים יכולים להגן על האינטרסים והזכויות שהובטחו להם.
- סיכום
קיים חוסר בהירות באשר לזכויותיהם של חברים במצב שבו אומצה החלטת מנהל 751. עם חצייתה של אבן דרך זו הקיבוץ קיבל על עצמו למעשה את הרעיון הטמון בהליך שיוך הדירות, היינו העברת הזכויות בדירת המגורים מהקיבוץ לחבר, אך עם זאת טרם נקבעו מהותן של הזכויות שתעמודנה לחברים ובהכרח ליורשיהם – האם מדובר בדירה בעין, פדיון שווי דירה או זכות אחרת. ככל שחולפות השנים והקיבוץ לא מתווה תוכנית ברורה ומובנת, הכוללת לוחות זמנים ואבני דרך לשיוך בדירות, עלול הדבר לפגוע בזכויותיהם של ותיקי הקיבוץ ויורשיהם.
עד כה בתי המשפט נמנעו מלהיכנס לעובי הקורה ולדרוש מקיבוץ כלשהו שיציג בפניהם תוכנית מסודרת, הכוללת לוח זמנים ברור ואבני דרך לקידום שיוך הדירות. העובדה כי מעולם לא בחן בית המשפט באופן ישיר את אופן ביצוע הליך השיוך עצמו נעוצה לא רק בבתי המשפט, אלא אף בעותרים אשר טרם ביקשו מבתי המשפט לעשות כן. נראה שכיום כאשר קיבוצים רבים קיבלו החלטה בעניין שיוך דירות וחלפו מספר שנים וטרם שונה התקנון של הקיבוץ, ראוי כי עניין זה יעמוד למבחן משפטי.
אין בתפיסה העולה ממאמר זה כדי לטעון שקיבוץ אשר לא שינה את תקנונו ומתנהל עדיין כקיבוץ שיתופי יהיה מחויב בהעברת החזקה בדירות הנפטרים לידי היורשים מיד בסמוך לפטירתם, שכן, נהיר וברור כי טרם הבשיל הליך שיוך הדירות. אולם לשיטתנו יש לשמור על זכויותיהם העתידיות של היורשים בדירות, בכך שדירות אלו לא תהפוכנה לדירות קבע לחברים אחרים ואם וכאשר יבשיל בעתיד שיוך דירות המגורים בעין תיוותר ליורשים זכותם דירה לשיוך. במצב זה אף אם יקבע בקיבוץ מודל שיוך אחר היינו, שיוך שאינו בעין, לא תהיה בכך כל פגיעה בקיבוץ, שכן הדירה נותרה בכל העת בחזקתו וכך לא יוצא אף אחד מהצדדים חסר.